דירה שלמה צריכה להתרוקן בהתראה קצרה, וכל פרט שלא נכתב מראש חוזר ביום האחרון כבעיה.

הרשימה נכתבת לפני שמעמיסים.
קודם מחליטים מה יוצא ראשון
פינוי בהתראה קצרה שונה ממעבר שהתכוננו אליו חודשים. אין זמן לעבור על כל מגירה, ולכן ההחלטה הראשונה היא חלוקה פשוטה: מה צריך לצאת עד התאריך, ומה יכול לחכות כמה ימים. בלי החלוקה הזאת כל חפץ נראה דחוף באותה מידה.
התאריך שבו הדירה צריכה להיות ריקה הוא הנתון הקבוע היחיד, ולכן כותבים אותו ראשון. מכאן מתכננים לאחור: מה נארז ביום הראשון, מה נשאר לבוקר האחרון, ומה עובר רק אם נשארו זמן וכוח.
החלק החיוני קטן בדרך כלל מכפי שנדמה בהתחלה. מיטות, מקרר, ארונות בגדים וכל מה שבלעדיו אי אפשר לישון ולהכין אוכל בדירה החדשה עוברים ראשונים. ספרים, קישוטים וחפצי מרפסת מחכים לסבב מאוחר יותר, אם בכלל.
מי שכותב רשימה אחת ארוכה מקבל הצעה כללית. מי שכותב שני חלקים, מה עובר עכשיו ומה עובר במועד נפרד, נותן למוביל לתמחר כל חלק לפי העבודה שבו, ולא להעריך את הדירה כולה בבת אחת.
כדאי לתת לכל חלק שם ברור כבר בהודעה הראשונה. שמות כמו עכשיו, השבוע הבא ויישאר מסתדרים גם בשיחה עם מי שעוזר בארגון, ומונעים ויכוח על מי שכח מה ברגע שהמשאית כבר עומדת למטה.
רשימה שמוביל יכול לתמחר
מספר החדרים הוא רק נקודת פתיחה. מי שמקבל הודעה על דירה של ארבעה חדרים לא יודע אם היא ריקה למחצה או מלאה עד התקרה, ולכן לצד המספר כותבים מה יש בכל חדר: רהיטים גדולים, מכשירי חשמל, ארונות מלאים ומה שיושב במרפסת ובמחסן.
חדר שנראה ריק עדיין מסתיר עבודה. ארון קיר עם מדפים, שידה שמחוברת לקיר או מכשיר שצריך לנתק נכנסים לרשימה, כי כל אחד מהם מוסיף זמן שלא נראה בתמונה הכללית של הדירה.
גם מצב האריזה נכתב במפורש: כמה ארגזים כבר סגורים, כמה עוד צפויים ומה נשאר פתוח על המדפים. אספת ארגזים ממקורות שונים לוקחת ימים של נסיעות ותיאומים, ובפינוי קצר היא פחות מתאימה, ולכן בודקים מראש אם המוביל כולל ארגזים בשירות. למי שנשארו עוד כמה ימים, אפשר לאסוף קרטונים מהסופר ליד הבית ומשכנים שסיימו מעבר, בתנאי שבודקים כל אחד לפני שאורזים בו.
הבקשה עצמה נבנית סביב התכולה. מי שמבקש הצעה להובלת דירה דחופה לפי רשימת התכולה מצרף רשימה לפי חדרים, את מצב האריזה ואת שתי הכתובות, ושואל את המוביל מה עוד חסר לו כדי להעריך את העבודה. הוא בודק זמינות, מאשר שעה ורק אז קובע מחיר.
גם מה שנשאר מאחור מקבל שורה משלו. אם בסוף נותרו רק מקרר ומיטה, מתארים אותם בנפרד. בקשה בהתראה קצרה צריכה לשקף את העבודה שנותרה, גם אם התחילה כמעבר דירה מלא, וכך ההצעה מתייחסת למה שבאמת נשאר.
ארונות מלאים ושעות מעטות
הארון לוקח חלק גדול מזמן האריזה, ובהתראה קצרה אין מקום לגלות זאת באמצע הלילה. לכן מתחילים ממנו, ומקצים לו אדם אחד שמטפל בו מתחילתו ועד סופו.
כשהזמן קצר, מחלקים את הבגדים לפי סוג ולא לפי מגירה. מה שמתקמט נשאר על הקולב, חבילת קולבים נכנסת לשקית גדולה מלמטה למעלה, וסוודרים ומעילים תפוחים מכווצים בשקית ואקום. את השיטה לפי סוג בגד מפרטים בדף שעוסק בבגדים שנשארים תלויים על הקולב, ובו גם מה עושים עם בדים עדינים.
בגד לח אינו נכנס לאריזה אטומה, כי הלחות נשארת בפנים ומתפתח ריח. מגבות ומכנסי עבודה עבים מתייבשים לאט, ולכן בודקים אותם לפני שסוגרים.
מיטות וארונות גדולים נבדקים מראש: מה מפרקים, מי מפרק ומה מורכב בדירה החדשה. פירוק שנעשה בלילה האחרון נראה כמו חיסכון, אבל לפעמים הוא משאיר ברגים חסרים וחלקים בלי סימון. מסמנים כל חלק ושמים את הברגים בשקית שנצמדת אליו.
על כל קרטון כותבים חדר, קטגוריה ובעלים באותיות גדולות. בדירה החדשה אין זמן לחפש, ומי שפותח קרטון ביום הראשון רוצה לדעת איפה להניח אותו בלי לשאול.

מה יוצא קודם נקבע מראש.
הדרך מהדלת אל המשאית
את הבניין בוחנים מההתחלה ועד הסוף: קומה, מעלית ומרחק בין מקום העצירה לכניסה. מעלית קטנה שאינה מתאימה לרהיט גדול מעבירה אותו במדרגות, וחדר מדרגות צר עם פניות מוסיף אנשים לנשיאה.
בדירה בלי מעלית מצלמים את הפניות ואת המשטחים שבין הקומות ומצרפים לבקשה. התמונות האלה מראות למוביל מה צפוי בלי שיעלה לבדוק, והן עוזרות לקבוע כמה אנשים יגיעו.
לפעמים פריט אחד לא מסתדר עם היום הראשי: ספה שהמעלית לא מקבלת, או מקרר שמחכה למישהו שיפרוק אותו. במקרה כזה כדאי לשים אותו בבקשה נפרדת, עם חלון משלו, בלי לערבב אותו עם שאר הדירה.
חניה ליד הכניסה חוסכת הליכה ארוכה עם ארגזים כבדים. בפינוי קצר אין זמן לחפש מקום ביום עצמו, ולכן שואלים מראש את הוועד או את השכנים אם אפשר לשמור מקום לרכב, ובאילו שעות הרחוב רגוע יותר.
חשבונות, מפתחות ומסירה
פינוי בהתראה קצרה מושך את תשומת הלב אל הארגזים ושוכח את הניירת. בדירה שעוזבים מבקשים להסיר את השם מחשבון החשמל, ובדירה שנכנסים אליה נרשמים על שמכם. שתי הבקשות נפרדות, ואף צד אינו צריך לחכות לשני.
הבקשה נושאת תאריך וקריאת מונה, ולכן קוראים את המונה אחרי שהתכולה יצאה ולפני החתימה על המסירה. מי שמחפש מה מצרפים בשכירות, בקנייה ובמכירה ימצא זאת בדף על קריאת המונה ביום המסירה ובטבלה שבו.
מצלמים את המונה בשתי הדירות ושומרים את התמונות עם התאריך. צילום קצר ביום המסירה חוסך שיחה ארוכה אחר כך, כשמגיע החשבון הראשון ואי אפשר לשחזר מה הייתה הקריאה.
את המפתחות מוסרים רק אחרי שעוברים על הדירה פעם אחרונה: ארונות, מרפסת, מחסן ומה שמאחורי הדלתות. מוביל שסיים להעמיס אינו יודע מה נשאר בפינה, ולכן אדם מהבית צריך להיות שם.
רשימה אחת לפני שהמוביל מגיע
הרשימה האחרונה קצרה. תאריך הפינוי כתוב, מה יוצא עכשיו ומה במועד נפרד מסומן, מצב הארגזים מצוין, הפירוק מתואר, והמסלול מהדלת עד המשאית מצולם.
כשהכול כתוב במקום אחד, ההצעה מתייחסת לעבודה האמיתית. כך גם קל לבדוק אם היא כוללת את מה שביקשתם ולא רק את הנסיעה ממקום למקום, וקל להשוות בין שתי הצעות שמתארות אותה עבודה.
ביום הפינוי נשאר בדירה אחד מבני הבית שמכיר את הרשימה, כך שאפשר לענות על שאלה בלי להתקשר. וכשהפינוי נופל ביום שישי, מכינים הכול כבר ביום חמישי, כי השעות עד כניסת השבת מעטות.
כשמגיעים לתאריך עם רשימה מסודרת, המוביל מתחיל לעבוד במקום לשאול. זה מה שמבדיל פינוי קצר שמסתדר מפינוי קצר שגולש אל הלילה.

